על החיים וסגנון הציור:
אני אף פעם לא הכרתי את עמנואל – דוד שלי.עם זאת דמותו תמיד ריחפה סביבי.נפילתו הותירה פצע עמוק במשפחתי שלא יגליד אף פעם ובאופן ברור יש לו השלכות עלי. הציורים שצייר – שהם חתיכות החיים שנותרו ממנו נמצאות קרוב אלי ועיניי פוגשות בהם כל הזמן – אז אני כן מכירה אותו באופן כלשהו שקשה להגדיר.
קטע מתוך מכתבים לעמנואל שנכתב ע"י סבתא שלי :
עמנואל, אחרי הצבא חזרת מבוגר יותר, גברי יותר, מחפש לך פינה משלך על מנת להיות לבד עם יצירתך...התחלת להציג בפנינו את בדיך שהיו שונים לגמרי ממה שעשית לפני הצבא. פתאום מריחות המכחול היו עבות, פסטוזיות והיו ביניהם בדים לוהטים ובדים כהים וקודרים , בין ביתר האוטופורטרט שלך שכולו ריכוז ורצינות (התמונה למעלה)...
הציור הראה על סערה פנימית גדולה וידעתי ממך יצמח צייר גדול ורציני.. כשביקרנו אותך וראיתי את משיכות המכחול העזות והדוממים הכהים וכן את השפעת האדמות הכהות התגלה לפני פתאום משהו כה חזק עצמאי וזר...ואמרתי בליבי פה מתחילה להתגבש אישיותך, איזה עצב תהומי היה בבדים אילה וגם ברישומים...
גילית צבעים חדשים ,חמים, גילית את בניית התמונה השכבתית עם הקרנה מעמיקה מלמטה...זנחת את הגישה הציורית שהייתה קיימת בשעתו בארץ לתת את הנושא במרכז ולהזניח את הפינות. אהבת לבנות את תמונתך מפינה לפינה וייחסת אותה חשיבות בעיבוד כל חלקי נושא יצירתך.... מתחת לכהות הקרין תמיד משהו בהיר יותר אך התמונה הייתה תמיד בעלת מזיגה צבעונית חמה ונדירה.
ציירת הרבה דמויות, דמיות קמאיות שלא מהעולם הזה, הן נראו כאילו מעולם רחוק, אגדתיות כעין מלכות קדמוניות. אחרי הדמיות הקמאיות באו סדרת דוממים, שילוב דמות עם נוף, דומם בשילוב נוף וכו'.
(עם הזמן) הצבעוניות התבהרה קצת והעצמים התפזרו על כל השטח. החדר שלך נהפך למקדש והדוממים הסדורים , ציורים המורכבים מכדים שונים , פירות ופירות מיובשים , עלים מהמטע שקיבלו צבעוניות מוזרה מהשמש בעיקר בזמן הסתיו, וכן הבדים השונים שבחרת לך תמיד ממחסן התלבושות של הקיבוץ. תמיד היית בא אליי לחדר המורים ובצחוק השובבי שלך ביקשת את המפתחות למחסנים..
הייתי מלאת התפעלות עת ראיתי את הדוממים לפני ואחרי שצוירו. העצמים והבדים , הפירות והפרחים הפכו למדיום ציורי גדול , מוזר , משכנע.
הייתי מרגישה איזו נשימה עמוקה, כאילו ראיתי משהו חזק וגדול,. לפעמים אני מסתכלת שוב ושוב איך בגיל כה צעיר היית כה בשל בציור וגילית עולם משלך הן בנושא הן בבניית התמונה ובעיקר סוד הקסמים של צבעייך ורישומייך הנפלאים. 
מילה אחת חוזרת ונישנת הייתה בפיך "מהר מהר אין לי זמן". הולדתי אותך בקיבוץ ,נאלצת לעבוד יום יום שעות רבות במטע ואת ציורייך ולימודייך עשית בלילה כמעט ללא שינה בין , שמרת על זמנך ולא התפנית כמעט לחברה , כאילו ביקשת לנצל את זמנך ולמתוח אותו ואותך בלי סוף."
(עם הזמן) הצבעוניות התבהרה קצת והעצמים התפזרו על כל השטח. החדר שלך נהפך למקדש והדוממים הסדורים , ציורים המורכבים מכדים שונים , פירות ופירות מיובשים , עלים מהמטע שקיבלו צבעוניות מוזרה מהשמש בעיקר בזמן הסתיו, וכן הבדים השונים שבחרת לך תמיד ממחסן התלבושות של הקיבוץ. תמיד היית בא אליי לחדר המורים ובצחוק השובבי שלך ביקשת את המפתחות למחסנים..
הייתי מרגישה איזו נשימה עמוקה, כאילו ראיתי משהו חזק וגדול,. לפעמים אני מסתכלת שוב ושוב איך בגיל כה צעיר היית כה בשל בציור וגילית עולם משלך הן בנושא הן בבניית התמונה ובעיקר סוד הקסמים של צבעייך ורישומייך הנפלאים. 
פי ג'יי הארווי "let england shake" (מתוך you tube)
שיר מתוך האלבום החדש "תנו לאנגליה לרעוד" לראשונה פי ג'יי הארווי כותבת על הקשר שלה אל הארץ בה נולדה ובה תמות : אנגליה. מתוך כתבה מ"וואלה מוזיקה מאת עינב שיף" שנכתבה על האלבום:"הרוח הפוליטית של האלבום אכן הופכת לחוויה מרעידה ומטלטלת כפי ששם האלבום מעיד. זו יצירה שאפשר להקשיב לה שעות ברצף ולנסות לגרד עוד רובד שבו הארווי ניסתה להעביר את המסר האחד של האלבום: אנשים לא רוצים למות במלחמה. אף פעם, בשום תנאי ובשום מצב."
יש לציין שפי ג'יי הארווי היא הזמרת האהובה עליי בכל הזמנים , אין יום שעובר שאני לא שומעת כמה שירים שלה, היא מעוררת השראה בעיניי ולכן בחרתי לשתף אתכם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה